חזרה לרשימת המאמרים
חרדת חגים

היהדות היא דת מאוד יפה, יש בה חגים הפרושים על רב עונות השנה, אבל היהדות היא בעיקר דת מאוד חכמה. קודם יגיע חג יולי-אוגוסט אשר לא קשור לשום דת, חג מבחירה, אחר כך יתחילו החגים מהתורה . יש אנשים שבשבילם חגי תשרי הם התחדשות ואיחולים לשנה חדשה, חגיגיות משפחתית ותפילות בבית הכנסת, ויש אנשים שהחגים הללו הם מראה לבדידותם בימי החג הארוכים, אוירה משפחתית לוחצת, טרחה וקניות אינסופיות ובעיקר אי שקט שיזדחל ויגבר ככל שיתקרב החג,
לאי שקט הזה קוראים - חרדת חגים.
נקדים ונאמר שחרדת החגים פוגשת גם את הדתיים וגם את החילוניים, ולכן לדתיים נאמר- בואו נעבוד את הבורא בשמחה, ולחילוניים נאמר – אלוהים לא ממש אוהב שלחוצים בגללו.
נמצא שלשה טיפוסים מרכזיים אשר יחוו את חרדת החגים עם בוא חגי תשרי, כמובן שאין העדפה לזכר או נקבה, החרדה אוהבת גברים ונשים כאחד.
הטיפוס הראשון הוא "החרדתי המוצהר" - אלו האנשים שבעברם חוו התקפי חרדה, הם כבר יודעים היטב מהי חרדה ומהו התקף חרדה, הם מודעים למצבם הנפשי, ועומס החגים ומה שיש בהם מהווים עבורם טריגר אמיתי להתקף חרדה, התקף החרדה יופיע ככל שיתקרב מועד החג.
הטיפוס השני יהיה "הדאגן הכרוני" - אלו אותם דאגנים שכל מה שזז מדאיג אותם, הם מעסיקים את עצמם בשעות נוספות של דאגה לעצמם, לילדיהם, לסביבה ולעתיד המדינה, כל דבר שיש בו זיז של דאגה וחרדה כללית מניע את התנהלותם בחיים. לקראת החגים הם מנתבים את ערוץ הדאגה לעבר המשימות והמטלות של החג והנה יש להם חגיגת דאגה אחת גדולה שתתבטא בחוסר נוחות, אי שקט ותחושה של דריכות ולחץ מתמשך.
הטיפוס השלישי הוא "הפחדן מאנשים" - זהו הטיפוס שכל מפגש חברתי מלחיץ אותו, הארוחות המשפחתיות בשבילו הם מקור לאי נחת, החשש משיח שיתפתח בארוחת החג והתשובות שייתן או שלא יוכל לתת מעלות אצלו את מפלס החרדה, הוא יעלה תרחישים של מה יגידו לו ומה הוא יענה להם, מה יילבש ומה תהיה הביקורת שלהם, וכל האינטרקציה העתידית סביב ארוחות החג תהווה איום מתמשך ומעיק אשר תתבטא בסוג של עייפות ,לאות וחוסר חשק, טרם בוא החג.
אז מה עושים וכיצד מתמודדים עם חרדת חגים?
על פי הגישה הקוגנטיבית-התנהגותית, הפרשנות והמשמעות אשר אנו נותנים לאירועי חיינו מייצרים את המערך הרגשי לאירוע ואת תגובתנו בהתאם, לכן "הסיפור" שאתם מספרים לעצמכם הוא זה שייצבע את החג שלכם בצבעים הנכונים, אם בשבילכם החג הוא מעיק ומתיש וצריך רק לסיים אותו כמובן שצבע החג יהיה קודר, לעומת זאת אם "הסיפור" שלכם הוא שהחג נחמד, יש בו אווירה טובה ואוכל טוב, כמובן שיהיו זרועים בו צבעי שמחה. לדוגמא, אמא שרואה בחג- חג של בישולים אינסופיים כמובן שתקרוס במטבח, תשני את "הסיפור" שלך, "הסיפור" הוא זה שמזמין חרדה.
אפשר להשתמש לצורך כך באמירות חיוביות מחזקות, לשנות מחשבות אשר מזוהות אצלנו כמלחיצות באמצעות מחשבות חיוביות מרגיעות, ובעיקר לעבור לתדר מחשבתי של "חג שמח" ולא "חג מעיק". כאשר נפגוש מחשבה אשר מייצרת עמדה שלילית נשנה אותה למחשבה אחרת, או אז תשתנה גם הרגשתנו והלחץ יתפוגג. העיקר הוא נקודת ההתייחסות שלנו למצב, שינוי דפוס המחשבה האוטומטי לחג יביא עמו שינוי גישה, מחשבות ותחושות אחרות.
האי וודאות היא המפרנס העיקרי של החרדה ולכן צעדים התנהגותיים-פרקטיים יסייעו להתמודדות עם החרדה לפני החגים. הדאגן הכרוני טוב יעשה כאשר יתכנן את פעולותיו מראש וישתמש ברשימות כדי להתנהל על פי המשימות המתבקשות טרם החג וינטרל בכך דאגה מיותרת, הפחדן מאנשים כדאי שישוחח לפני החג עם אנשים שישתתפו בארוחה והם קרובים אליו ויפוגג בכך תחושת איום, הבודדים יתכננו פעילויות לימי החג ויהיו בתחושה של עשייה ופעילות, והחרדתיים המוצהרים ישתמשו בכלים הקוגנטיביים והתנהגותיים שרכשו כדי להתמודד עם התקפי חרדה ובעיקר מה עזר להם להתמודד במצבים דומים.
מי שסתם לוחץ לו ומעיק לו בחלק כזה או אחר של החג או טרם החג, שייקח זמן לעצמו, ייעשה דברים שהוא אוהב, יהיה עם מי שנעים לו, יתרחק ממה שמלחיץ אותו, כדאי לעשות נשימות המרגיעות את הגוף, אפשר להשתמש בהרפייה משחררת דרך הדמיון המודרך, וכדאי תמיד לחזק את המחשבות באמירות חיוביות.
החגים כשמם כן הם, חגים וחולפים וכדאי שנחגוג אותם בנועם ובשמחה, מה שיישאר אחרי החגים הם התחושות והחוויות הנעימות שחווינו בימי החג באמצעות המודעות והכלים השונים.
חג שמח ורגוע
חזרה לרשימת המאמרים