חזרה לרשימת המאמרים
ילדי המרשמלו

ההורות היא סאגה הנמשכת כל החיים, יש בה ימים שמחים וימים פחות, ימים קלים וימים פחות, ובעיקר יש בה המון מצבים מורכבים שאף אחד לא הכין אותנו לזה.
אחד השלבים המרכזיים בתורת ההורות המתקדמת היא לעבור בשלום סצינות מעצבנות בהם הילד שלך צורח ובוכה כשהוא רוצה דבר מה, ובדיוק באותו הרגע אי אפשר לתת לו את זה או שזה ממש מיותר.
היכולת לעמוד בלחץ הבכי והצעקות של הילד תעיד במידה רבה על מידת הסבלנות ועל היכולת שלך לא להתפרץ ולהגיב "מהבטן" אבל זה לא העיקר, העיקר הוא בכך שאתה מאפשר לילד לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים שלו. בשפה פשוטה קוראים לזה שליטה עצמית, בשפה מקצועית קוראים לזה ויסות עצמי.
אז מה הוא ויסות עצמי ואיך זה קשור לדחיית סיפוקים ?
ויסות עצמי הוא אחד הבסיסים המרכיבים את האינטליגנציה הרגשית של האדם והוא מתפתח החל משלב הילדות דרך תהליכי למידה ועל ידי אימון. המטרה היא לפתח אצל הילד את היכולת לשלוט בהתנהגות שלו ולהגיב בדרך שהוא מודע לתגובה שלו ואז אפשר לומר עליו "שהוא מבין מה שהוא עושה".
ואולם, עלינו לזכור כי זה לא פשוט כלל ועיקר עבור הילד העכשווי המוצף גירויים מכל עבר לדחות את הסיפוקים שלו, לילד יש קושי לשים ברקסים להתנהגות האימפולסיבית שלו כאשר הוא עמוס סבים וסבתות העומדים דום לכל ציוץ שלו, ולהיות כזה ילד שממלא תמיד את כל המשימות המוטלות עליו באופן מלא – ממילא לא ממש כדאי לו, כי ילד כזה נקרא בימינו "ילד חנון".
יתירה מזה, אם אנחנו הגדולים לא תמיד יכולים לדחות את הסיפוקים שלנו ורוצים את הכל "כאן עכשיו ומהר " למה אנחנו מצפים שהילדים שלנו יתנהגו כמו מלאכים קטנים?
לפיכך, הדרך לאימון הילד לדחיית סיפוקים אומנם מורכבת, מפותלת ורבת ימים אבל ככל שנהווה עבור הילד מודל לחיקוי במצבים כאלו, ככל שנציב גבולות אפשריים לביצוע, וכאשר נהווה תמיכה רגשית לילד באמצעות חיזוקים, תתפתח אצל הילד היכולת לשליטה עצמית אשר תהווה בסיס חיוני להתפתחותו כאדם.
אחד המחקרים היותר מפורסמים בתחום של שליטה עצמית אצל ילדים נקרא " מבחן המרשמלו". במחקר הזה הניח החוקר סוכריות מרשמלו בתוך צלוחית והציע אותם לילדים, הוא אמר להם שהוא עוזב את החדר למספר דקות, מי שרוצה יכול לקחת מייד מרשמלו אחד אבל מי שימתין לו עד שיחזור יקבל שני מרשמלו. כאשר יצא החוקר מהחדר החוקרים צפו בילדים, חלק מהילדים "חטפו" מיד מרשמלו אחד וחלק מהילדים הצליחו להתאפק והמתינו לשובו של החוקר לחדר וכמובן קיבלו שני מרשמלו.
המחקר המשיך לעקוב אחר אותם ילדים במהלך חייהם וגילה כי אלו שבחרו לחכות לחוקר ולקבל שני מרשמלו היו תלמידים טובים יותר, מתבגרים בעלי כישורי התמודדות טובים במצבי- חיים, ואנשים בעלי יכולות חברתיות מפותחות. לעומתם, הילדים אשר "חטפו" את המרשמלו האחד התגלו כמתבגרים אשר היו להם קשיים חברתיים שונים, דימוי עצמי נמוך, וכישורים אישיים וחברתיים לקויים.
הממצאים של המחקר אינם מפתיעים, הם רק מחדדים יותר ויותר את התובנה שככל שמפתחים אצל הילד כבר בילדות את יכולת דחיית הסיפוקים שלו היא תשרת אותו בעתיד כאדם בוגר. לנו כהורים יש תפקיד מרכזי בביסוס היכולת הזו ובבניית מערך הבשלות הרגשית של הילד לקראת חייו הבוגרים.
מבחן המרשמלו מלווה אותנו כל החיים כי המרשמלו הם החיים והחיים הם מרשמלו, אם תבלע אותם מייד ובבת אחת לא תרגיש בטעם, אם תלמד לאכול אותם הם יהיו טעימים מאוד.
מי שמצליח להתמודד במצבי לחץ, יודע לנטרל תסכולים , לומד לבחור, מטיב לנהל את רגשותיו מתוך מודעות עצמית ומפתח יכולת של שליטה עצמית, מקבל את החיים ובגדול, אוכל את המרשמלו כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה.
חזרה לרשימת המאמרים