חזרה לרשימת המאמרים
איזה צבע יש לעצב שלך ?

ימי הסתיו האפורים הגיחו אלינו לא מזמן וגשם ראשון כבר שטף את המדרכה,
לפעמים, גם בשעות הבוקר גוון האור נשאר עמום ואנחנו מתרגלים לחשיכה מוקדמת, מתארגנים לסוג של האטה שהיקום מזמן לנו לפני החורף.
כמו בכל שנה, במועד קבוע לאחר החגים, מגיעים ימי הסתיו האפורים.
אצל כל אחד מאיתנו ימי הסתיו האפורים מגיעים מתי שמתחשק להם, אינם מוזמנים, ובודאי שלא באופן קבוע על פי עונות השנה. לימים האפורים הללו אנחנו קוראים בשפת הרגשות – העצב.
העצב הוא אותו רגש שקט, נוגה, אשר מחבק לך את הנשמה בחיבוק שהולך ומקטין את מרווח הנשימה שלך עד שאתה מרגיש שאינך יכול יותר. הוא מופיע בגוונים רבים של ביטוי, הוא דכדוך, הוא תוגה, סתם חוסר חשק בולט לחיים, או הימנעות מכל מה שמציע שמחה וסיפוק. זהו בעצם סוג של נסיגה מהחיים, סוג של פסק זמן מהנאות החיים שיש בהם תענוגות.
הרגש הזה הנקרא עצב, שקט אבל מתוחכם, מכניס אותך למין השעייה שאם לא תדע לצאת ממנה יש חשש שתישאר בה באופן קבוע. בניגוד לימי הסתיו המתחלפים בימי אביב פורחים ומוארים בעזרתו האדיבה של הטבע,פה אם לא תדאג לזה זה לא יקרה, בזה רק האדם שולט, ואם לא תעבור את ימי הסתיו הפרטיים לא יגיעו ימי האביב.
פסק זמן הזה וההשעייה הזמנית מהתענוגות נועדו כדי לעבד את העצב, לבכות את מה שקשור בו, להרהר במשמעותו, ואז להתנקות ולהשתחרר. הקושי ברור ומובן אך הוא מבשיל הסתגלות נפשית אשר תכין אותך להתמודדות טובה יותר עם החיים. לעבד את העצב פירושו להקשיב ללב ולרגשות המדברים את שפת ה 'כאן והעכשיו', כי החוויה עצמה נמצאת בשפת ההווה וכאשר מתחברים אליה אפשר להתייחס למצב ולתחושות הנלוות ללא שיפוט ובלי פחד ובכך לקדם מוכנות לקראת מה שהעתיד מציע לנו ברגעים הבאים.
בועז שרעבי שר כל כך יפה על העצבות , 'עצבות זמנית' הוא קורא לזה ובקולו הנוגה הוא שר את המילים " זה קורה לי לפעמים, זה קורה יותר מידי, חברים ומשברים, השמיים הם עיניי...........זו עצבות זמנית אל פחד, היא תחלוף לה עוד מעט, כשצרות באות ביחד, הן חולפות לאט לאט......."
כאשר נאפשר לעצמנו להרגיש את העצבות נגלה שהלב נפתח ושזו הזדמנות לפתח התבוננות פנימית בדרך למודעות ולניהול רגשות. או אז, נשלים עם כך שהעצב אכן מאט לנו את החיים, משהו בקרוסלה של החיים שלנו תקוע ומתנהל בעצלתיים, אבל תמיד נזכור שמי שלא נתן לעצמו ללכת לאט לא יוכל אף פעם לרוץ ומי שלא חווה עצב לא יוכל אף פעם לשמוח, כי העצב אכן צובע את החיים אבל בחיים שיש בהם יותר רוח ופחות חומר, בחיים על ציר האמת הפנימית והאמונה, תפגוש את העצב אשר יגרום לך לנסיגה זמנית אך בתום הנסיגה צבעו יתבהר ויקבל גוונים של מודעות וצמיחה.
חזרה לרשימת המאמרים