חזרה לרשימת המאמרים
אכסניית הלחץ

המושג אקטואלי בישראל הוא כה נזיל כך ששורות אשר נכתבות היום כבר לא רלוונטיות בצאת העיתון, אבל מבחינתי הלוואי, הלוואי שיפוג תוקפה של הכתבה ויישארו ממנה רק המסרים.

יש משהו בישראליות שמכניס אותך לדפוסי התנהגות בלי שאתה מרגיש, כאילו אמרנו אם אתה חי פה זה חלק מנוהל שגרה. אחת לכמה שנים אנחנו מוצאים את עצמנו מחוברים לקולות שבמסך כאילו היו החמצן שלנו, אוגרים אוכל, מדברים יותר בטלפון, מסדרים את הממד/מרחב מוגן/מקלט ו........לחוצים, לחוצים על בסיס קבוע, כל היום, כל יום, כל התקופה.
אנחנו מתנהלים כך בדפוס הזה מאוד יפה, הוותיקים שבינינו יעידו שמפעם לפעם הם משתכללים, מפתחים נורמות התמודדות אישיות וכלפי חוץ מתנהגים כמו כולם.
אלא מה ? הפעם הדפוס הזה מכניס אותך לבעיה. הפעם חלק מהמאוד קרובים שלך, אחים, חברים, בני דודים, אחיינים של..., נמצאים אצלך בבית ויוצרים מין מצב מאוד משונה שמשנה את כל מה שהכרנו.
במשוואה הזו של מארחים ואורחים, בדרך כלל המארח לחוץ – והאורח נהנה, לא הפעם.
הפעם, האורחים שלך לחוצים מאוד, אתה לחוץ מינורי, בכל זאת אתה בבית שלך, בתנאים שלך, בסביבה הטבעית שלך, ומקום המגורים שלך רחוק מהטילים העכשוויים, והם מה שלא תציע להם לארוחת בבוקר ואיפה שלא תציע להם לישון הם חיים את הבית שלהם שם שאולי ברגע זה נפל עליו טיל.
וגם אם המודעות למצב המיוחד הזה לא תמיד בראש שלך בשים הבהירות , אתה הרי מרגיש שמשהו פה לא מסתדר לך והשאלה המאוד מעורפלת שקיימת באוויר של הבית שלכם זה מה עושים עכשיו.
אז באמת מה עושים עכשיו ?
אף אחד הרי לא אומר לנו כמה זמן יימשך המצב, אולי גם אף אחד לא יודע, אז במצב של אי הוודאות הזה, כדאי לארגן אי של וודאות.
בבית שלנו, בו אנחנו גרים כרגע עם האורחים, ננסה לארגן שגרה. לשגרה יש חוקים, דברים מתנהלים כמו תמיד ומנטרלים את הדרמות, כי בשגרה חלוקת התפקידים היא אוטומטית ורק הדרמות מחלקות את העולם לאקטיביים ופסיביים. אם כך,ממשיכים ללכת לעבודה, ממשיכים לעשות קניות, ממשיכים לכבס, ממשיכים להסיע ילדים לחוגים ובתוך כל זה גם האורחים ייקחו תפקידים מבלי שתצטרך לבקש מהם, ואם קצת לחוץ הבית והסלון הפך לחדר אוכל קיבוצי תתייחס לזה כמו סוג של קייטנה שכבר מזמן לא היית בה והיתרון הגדול שלה הוא בכך שאתה נמצא עם מי שאתה אוהב.
החוכמה בלשמור כל הזמן על אווירה נעימה לטובתך ולטובת האורחים היא ביכולת ההכלה, להכיל את המצב.
מותר קצת לקטר, ומותר קצת להיות עצוב, ומותר אףילו לדאוג לצמחים שבודאי התייבשו גם אם לך זה נראה פטטי מול הקורבנות, ומותר גם לומר שהמצב די זיפת, כי הכל באמת נכון אובייקטיבית, הדבר היחידי שאנחנו יכולים לשנות זה את ההתייחסות שלנו לכל מה שהמלחמה הזו מביאה עמה ולהיווכח שהבחירה הזו שלנו משפרת את מה שאנחנו מרגישים ואת איך אנחנו מתמודדים. כאשר כל אחד ממי שגר כרגע בבית שלנו יבחר להוריד את העוצמות ולהכיל יותר את המצב המיוחד הזה שהוא נקלע אליו, או אז בחוויה האישית שלו תהיה התקופה הזו מקום של חוזק.
חזרה לרשימת המאמרים